מה עושים עם היעדרות של מטופל
וגם
מה עושים אם לא רוצים באמת להגיע ?
להיעדר פירושו לא להיות. להיות חסר. אולי חסר למישהו.
ובאופן פרדוקסלי - להיות בשני מקומות - זה שאני נמצאת בפועל וזה שאני בדר'כ נמצא, איפה שאני 'אמורה להיות' - אבל כרגע נעדרת ממנו. בגוף. גם בטיפול, היעדרות איננה מקרית.
היא מעלה שיחזור של היעדרויות קודמות בחיי המטופל.
היא 'מדברת' צורך מסוים, שלפעמים לא נגיש או לא יכול להיות ידוע לנו באופן אחר.
מטופל ששכח את הפגישה בתום לב מטופלת שהתבלבלה בשעות או שיש לה צורך לשנות , להזיז ,
ובכך יוצרת 'מתח' אם זכרנו או שכחנו. אם זה עכשיו או שהזזנו. בכל אחת מהסיבות האלה - בטיפול נבדוק מה היה צריך להיעדר. האם היה צורך שאחשוב עליה בהיעדרה, להיות חסרה , בפנטזיה, להיות מושא לגעגוע. או להיפך, לגרום למטפל שמכחיש את הקושי בעבודה הטיפולית, להרגיש את ההקלה שבהיעדרו. האם היה תוכן שעלה בפגישה קודמת שהיה קשה מדיי או להיפך, שהפגישה הרגישה חסרת משמעות, ריקה. האם היתה ציפייה לפני פגישה או חשש? האם היה צורך להרגיש אכזבה. בכל אחד מהם , מתבוננים כדי ללמוד משהו. להקשיב למשהו שלא יכול להגיע בתוך פגישה, בשיחה, בציור, אלה דווקא, ואולי רק אפשרות שאפשר להתחיל לחשוב אותה, אשר מגיחה רק באי הנוכחות .
"מאוחר יותר מגיע יום הבחינה שלך ואתה לא קם. זו אינה פעולה מתוכננת, למעשה, זו אינה פעולה כלל, אלא העדר פעולה, פעולה שאתה לא עושה, פעולות שאתה נמנע מעשייתן...
השעון המעורר מצלצל, אתה לא זז כלל, אתה נשאר במיטה שלך, אתה שב ועוצם עיניים...
אתה לא זז. אתה לא תזוז. מישהו אחר, כפיל, דמות רפאים קפדנית עושה, אולי במקומך, אחת לאחת, את הפעולות שאתה כבר לא עושה"
איש ישן, ז'ורז' פרק, עמוד 14 (1967), הוצאת בבל
Comments