זולתעצמי

אז אחרי שגמרתי לקלל בלב (מנהג בזוי ושכיח)

את מי שהביא אותי להחליק על הקרח וגם קנה לי כרטיס

ואחרי כמה קרטועים מאומצים שכללו בעיקר תזוזה קפואה והבעה מבוהלת, ספק מזועזעת

ותוך כדי תנועה של פסל קפוא בזמן,

עברה לי מחשבה...

שבעצם בתור ילדה

הייתי מחליקה המון על גלגיליות

(רק שקראנו לזה סקטים)

ואיפה שהוא בגוף שלי חייב להיות זיכרון של זה

או לפחות זיכרון של בטחון ביכולת לעשות את זה

ועם המחשבה הזו המשכתי

והוספתי עוד אחת - שהבטחתי לעצמי לעשות דברים חדשים בכלל, והנה ההזדמנות

(ודווקא ה שקיללתי תמיד בסוף צודק)

אז קצת הזדקפתי,

הארכתי את התנועות כך שהיתי רק חצי פסל קפוא

ושם קרה הדבר הנורא מכולם

(לא נפלתי!!!)

..נהניתי

בשפה המקצועית המושג הזה קרוי 'זולתעצמי' של היינץ קוהוט ומתבטא בתהליך הטיפול ביכולת שלנו לקבל כוח מעצם ההתחברות ל'עצמי' רחב יותר שלי, כמו להיזכר בעצמי כילדה.