חוויה מתחילת דרכי המקצועית כמטפלת באמנות, לוקחת אותי למחשבות על עושר. אני זוכרת שני מטופלים
שונים, ילדים בערך בני אותו גיל, שנכנסו לחדר הטיפול ברצף - אחד בשעה אחת והאחר בשעה העוקבת.
נפגשתי איתם מזה זמן מה ודרך העבודה היתה מוכרת להם.
כל אחד מהם, בזמן שלו, פתח את ארון החומרים ובו הציוד המוצע לעבודה כדי לבחור עם מה הוא רוצה
לעבוד היום. הם פתחו את אותו הארון, בהפרש של שעה.
הראשון פתח וקרא - "אין פה כלום!"
הרגשתי את האכזבה האמיתית - התחושה שבא מלא מוטיבציה, הגיע
בזמן, סקרן לפתוח את הארון, להתפלש ולהתנסות - ואכזבתי אותו.
חשבתי על החומרים שתכננתי ולא קניתי עדיין, אולי הבטחתי משהו ושכחתי? אולי באמת הארון דל…?
בסוף הפגישה החזרתי את כל החומרים כדי שהארון ייראה בדיוק אותו הדבר לפגישה הבאה.
המטופל השני הגיע, פתח את הארון ….
ומצא עולם ומלואו.
הוא היה מאושר מכל מה שהוא ראה. נגע, התפעל, הריח, חקר ושאל, חשב ותכנן מה יעשה היום וכבר פינטז
מה יעשה בפגישות הבאות עם כל אחד מהחומרים.
הפער ביניהם עשוי להצביע על כך ששאלת העושר קשורה באופן מסוים לא רק למה שאני מוצאת אלה למה
שאני מביאה איתי, בכניסה לחדר הטיפול, אך למעשה לכל חוויה -
איזה מערכת ציפיות אני מביאה איתי? איך משפיע מה שקרה לי רגע לפני שנכנסתי? עם איזה מערכת ערכים
גידלו אותי? איך אני מסתגלת לעולם, למציאות ומה אני מוכן לקחת ממנו? האם אני שמחה במה שמציעים לי
או שאני תמיד זקוקה ליותר? האם אני מאושרת בבחירות שלי?
טיפול באמנות מאפשר לנו לגעת במקומות האלה, להבין יותר איזה טיפוסים אנחנו, ואיזה מערכת
יחסים/מפגשים עם העולם נוצרים לאור 'הטיפוסים' שאנחנו, ואיך אפשר לשנות משהו כדי להרגיש יותר
עשירים.
השינוי ביחס למציאות החיצונית בא לידי ביטוי גם באמנות, כך שיש התאמה בין מה שקורה בחדר למה
שקורה במציאות החיצונית.
למשל, מטופל מבוגר שפגשתי שלא רצה שום דבר מהחומרים שהצעתי. הוא היה בטוח בחוסר היכולת שלו
לצייר, הרגיש ילדותי ומטופש ליצור שוב, היה חסר מוטיבציה וחשש לגעת בחומרים. נשארנו בעמדה זו זמן
מה. לאט לאט מצאנו חומרים שסיקרנו אותו ושהרגיש בהם יותר בטוח להתנסות (שלתחושתו הביאו לתוצרים
מוצלחים יותר). כך הוא מצא בעצמו מה הוא כן יכול לעשות.
הוא החל 'למצוא' פתרונות להתלבטויות שלו איך לצייר משהו, שנראו לו קודם בלתי אפשריים - ואף היה
מרוצה מהתוצאה. בהמשך הוא סיפר על פתרונות אחרים ש'נמצאו' או שהוא מנסה אותם, לבעיה אחרת
בחייו.
החוויה שלו של חיפוש ומציאה משותפת גם ליצירה וגם לחיים עצמם והיא משקפת יכולת חדשה של
הסתגלות, שיש בה עושר.
נשמע פשוט?