"האמת היא שלא היינו רוצים שהקורונה תיגמר, אנחנו נורא נהנים".
כל אחד מאיתנו מציב את עצמו ביחס לעולם במקום שנח לו. לא שתמיד המקום נח, לפעמים הוא מאוס וקשה ואז אציב את עצמי בעמדה סובלת/ כועסת וכו' כלפי העולם. אבל גם בהתמקמות זו יש משהו נח. ברור. תואם. רע בעולם = רע לי.
אבל יש אמירות כמעט הופכיות, כמו זו: רע בעולם = אנחנו נורא נהנים. כמובן שזה תלוי במצב סוציו- אקונומי ומצב בריאותי ונפשי. אבל לאלו שאומרים זאת, איך אמירה כזו מייצרת התמקמות נוחה? הנוחות באמירה הזו מצביעה על הדחף להסתגלות. בדומה להומאוסטזיס או לחוק כלים שלובים. ליצירת איזון.
המונח 'הסתגלות' לקוח מתחום הביולוגיה, מאדפטציה המאפשרת במהלך האבולוציה לאורגניזם להפוך מותאם לשינוים בסביבת המחייה שלו. אם נכליל את המונח על התנהגות אנושית נוכל לומר כי הסתגלות היא הניסיון ליצור גמישות והתאמה למציאות משתנה וקיים בה מתח מובנה אל מול הגורמים המשמרים את ההישגים של המצב הקיים ובהכרח מקשים על יצירת השינוי.
הקירבה הפונמית, שהיה בה גילוי עבורי, של המילה הסתגלות למילה התגלות, עוררה בי סקרנות.
ואכן, גם במונח 'התגלות' טבוע מימד של השתנות.
באומן כותב במאמרו (על התגלות, על אהבה ועל אהבת האחר בטיפול) על התגלות במובן הנפשי בהתייחסו לתיאורטיקנים יונג ורוזנצוויג. המימד האלוהי או הרוחני בהתגלות מתקיים בעת התרגשות "למשל שאנו עומדים מול יצירת אמנות חזקה ומפעימה … או (אל מול) מצבי חיים מרוממים או חוויית טבע חזקה".. או בכל קשר עם אחר שמעביר אותנו אל מה שמעבר לעכשווי, אל המשמעות של מה שקורה ואל הטרנסנדנטלי. כלומר בכל רגע של התגלות יש משהו חדש שלא היה קודם..
"ההתגלות מתרחשת בהווה היא זו שמתחילה מודעות, פותחת את האהבה, עוזרת בהחייאת העבר ונותנת לו מקום חדש". כלומר אני בדיאלוג עם העבר אבל כבר בתנועה אל מקום חדש.
במצבים קשים, בחוויות רעות אין תחושה של 'התגלות' במובנה הנעים או הרוחני... אך יש הכרה, אולי אף מועצמת, בכך שקיימת תנועה לעבר התפתחות או אל הוויה משתנה. הבנה שיש תהליך שמייצר שינוי גדול ושאני משתנה בו, ביחד עם השינויים שבחוץ.
יש באמירה ש'לא תיגמר הקורונה', משאלה להיצמדות להווה, הרי גם הקורונה הפכה כבר למשהו מוכר. לקיום שכבר חלה אליו הסתגלות מסויימת.
אבל גם ההווה שלנו משתנה כל הזמן. ההתגלות מתמשכת ולא רגעית וחד פעמית אלה משהו שהופך לחלק מהחיים העכשוויים המתמשכים. ולנוכח הפחד מהסוף ומההכרה בזמניות ("שלא תיגמר"), ההשתנות והחיפוש אחר משמעות או התגלות, מורגשת ביתר שאת..