הדרכה קלינית למטפלות בקליניקה עצמאית

מי לא היתה רוצה להקים לעצמה קליניקה פרטית? או 'חדר משלה' ?

לחלק מאיתנו, התשובה לא תמיד נראית פשוטה או אפילו אפשרית.

המעבר מפרקטיקה ציבורית לפרטית כרוך בתהליך הבשלה– הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. בשלבי ההתפתחות אל הקליניקה העצמאית, המטפלת עוברת ממבנה חיצוני המגדיר אותה, למשל, כאשר בעבודה בצוות רב מקצועי, היא נדרשת לשרטט גבולות המגדירים ומייחדים, גם כלפי חוץ, את הדיסציפלינה שלה. במעבר לאוטונומיה מקצועית בקליניקה פרטית, היא עוברת לשרטט גבולות של מבנה פנימי המגדיר מחדש את ה"עצמי המקצועי" שלה וייחודיותה.  

זהו תהליך לימוד מורכב שדורש זמן והוא תהליך סובייקטיבי - לא ניתן להאיץ אותו.

הדרכה קלינית ייעודית נכנסת בכל אחד משלבי ההתפתחות ויכולה ללוות את הגדילה, תוך הגדרה מחדש של זהות המטפלת, כמטפלת עצמאית.

מלאני ברוך* (2015) מציעה במחקרה לחלק את המעבר של המטפלת אל קליניקה עצמאית לחמישה שלבים:

השלב הראשון הוא החיפוש אחר עצמאות  (Seeking Autonomy), המבטא את הרצון של המטפלת לעבור מהשתייכות למערכת ארגונית היררכית אל עבר פרקטיקה עצמאית. הצורך בעצמאות נובע ממניעים פנימיים, של תחושת שחיקה ממערכות ציבוריות או מצורך בשליטה בתנאי העבודה, במאפייני התהליך הטיפולי ובשאיפה לגבש סביבה טיפולית התואמת את זהותה כמטפלת. לעיתים מניעים חיצוניים הם אלה אשר דוחפים לשינוי, כגון אילוצי חיים ; מעבר דירה, לידה או צרכי משפחה משתנים וכו'. שלב זה, מאופיין לעיתים בתחושת אי-ודאות, חרדה כלכלית ופחד מבדידות מקצועית. 

השלב השני הוא שלב ההתארגנות הלוגיסטית  (Logistics), בו המטפלת נדרשת להתמודד עם היבטים מעשיים המהווים תנאי לקיומה של פרקטיקה עצמאית: מציאת מרחב עבודה מתאים, קביעת נהלי תשלום ועמדה לגבי ביטולים, סוגיות אתיות וביטוחיות, ותכנון לוחות זמנים. זהו אתגר משמעותי, שכן הוא דורש מיומנויות ניהול וארגון, שאינן לרוב נכללות בהכשרה הטיפולית המסורתית. ההתמודדות עם מרכיבים אלה מהווה, במובנים רבים, תהליך של בניית גבולות – הן כלפי המטופלים והן כלפי העצמי המקצועי.

השלב השלישי נוגע לארגון מחודש של העמדה המקצועית  (Transition and Attitude), זהו שלב של עיבוד מנטלי ומקצועי – מהצורך להיתמך במבנה ארגוני קיים, אל מטפלת הנושאת באחריות הבלעדית לעצמה, למטופליה ולגבולות הפרקטיקה שלה. היא נדרשת לעמדה חדשה כלפי מושגים כמו סמכות, ביטחון, שיווק עצמי ונראות מקצועית. מדובר במעבר ממקום של תלות למקום של בעלות – בעלות על המרחב, על הזמן ועל ההגדרה העצמית כמטפלת עצמאית.

השלב הרביעי כרוך בקבלה ואינטגרציה של הממד העסקי (Embracing the Business) , כאשר הזהות הטיפולית והזהות הניהולית-כלכלית מנהלות דיאלוג. המטפלת לומדת את ההיבטים הפרקטיים – כסף, גבייה, תמחור, שימור מטופלים, פרסום ושיווק – כחלק אינהרנטי מהחזקת המרחב הטיפולי, ולא כאיום על האתוס הטיפולי. הבנה זו מאפשרת למטפלת לחוש שלמה עם ההיבט הכלכלי - מציאותי של עבודתה כאשר זמן וכסף משחקים תפקיד. במובן זה, שלב זה מייצג בגרות מקצועית – מעבר מתפיסה רומנטית של טיפול לעמדה מציאותית ומאוזנת. 

השלב החמישי והאחרון נקרא שלב האותנטיות המקצועית  (Authenticity), שבו מפציעה זהות טיפולית מגובשת יותר, יציבה ואותנטית. המטפלת מוצאת את קולה הייחודי, המבוסס על תיאוריה, ניסיון ואינטואיציה. זהו שלב של אינטגרציה בין ה"אני הפרטי" ל"אני המקצועי". האותנטיות באה לידי ביטוי במרחב הפיזי של הקליניקה, בשפה, בגישה הטיפולית ובאופן שבו המטפלת יוצרת קשר בלתי אמצעי, אנושי חי וקשוב ומחזיקה את המתח שבמפגש עם מטופלים ללא צוות או מערכת מאחוריה, על האחריות הכרוכה בכך, אל מול החופש.

זהו תהליך אישי מכונן ומגדל הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית שניתן לצמוח לתוכו תוך ליווי, התבוננות והפנמה של התהליך, בדיוק כפי שאנו עושות עם המטופלים שלנו.  

יצירת קליניקה עצמאית היא תהליך יצירתי, הזדמנות ליצור מקום, מרחב המותאם לתפיסותייך הטיפוליות, וחוויה של אוטונומיה.

זהו תהליך שממשיך להתקיים בהדרכה גם בהמשך, בנושאים של אתיקה, ובהבנה כיצד הטיפול ויחסי ההעברה בחדר, בין מטפל-למטופל מושפעים מכך שאנו מטפלות בקליניקה עצמאית. היא נכנסת כעוד מימד לעבודה הקלינית עצמה וליחסי 'אני' – 'אתה', והיא ממשיכה להתפתח עם ההתפתחות המקצועית.

*Baruch, M. (2015). Examining the process of working in private practice (Master’s thesis, University of Manitoba). University of Manitoba Repository.