תשמרו על גב במצב מאוזן"
אומרת המורה המצוינת שלי לפילאטיס.
"מהמם", אני חושבת לעצמי, קצת הרפיה, מנוחה.
במאוזן.
ואז אני מבינה
"תשמרו את הגב ישר והבטן שלא תצנח".
שיט
מצב מאוזן זו לא הרפיה ובטח לא מנוחה.
הוא מצב שדורש השקעה מסוימת של אנרגיה. אנרגיה למשל של שרירים מסוימים, אבל גם ריכוז, מודעות.
אני נזכרת בשיעורי ביולוגיה, כשגיליתי שכדי לאפשר שמירה על מצב ההומאוסטזיס, מצב שבו שום מלחים אינם עוברים מתא לתא, דרושה השקעה מסוימת של אנרגיה. מהתא.
אפשר לדמיין את זה כמו גבול עם שלום בין מדינות, שדורש גם הוא השקעה מסוימת. כדי שהאיזון יישמר.
אני חושבת על יחסים, על מצבים שאינם מאוזנים, כשאחד מבני הזוג אינו במצבו הרגיל, אלא נמצא במצב החלמה או במחלה. ודווקא שם דרושה השקעת אנרגיה, כדי לשמר את האיזון בין בני הזוג. גם מול הילדים. המטלות בבית אינן שוויוניות, הציפיות של הילדים מההורים אינן שיווייוניות, בהתאמה.
יש יותר חרדה, אי וודאות, דאגה, שלוקחת בעצמה אנרגיה.
ויש את השניים שהגיעו להומאוסטזיס כלשהו במהלך השנים, וכעת מארגנים שוב את הסל כדי שיישאר ככל הניתן מאוזן. וזה מאתגר.
איך עושים את זה?
מנסים להשאיר ערוץ קשר פתוח. שמעבר לריבים.
עובדים על הפחתת חרדה. לבד או בטיפול.
וככל הניתן, על אף שהאינסטינקט שולח אותנו לחשוב כמה שיותר רחוק ממה שקורה כאן ועכשיו, כמו על העתיד (אוי ואבוי) או העבר שהיה אחר, דווקא ההתרכזות במה שיש עכשיו הוא הפתח.
לא בכל רגע נתון, אבל פתאום כשמחפשים רואים שיש רגעים של 'יש' ולא רק 'אין', זמנים (קצרים, כמעט נעלמים מן העין) של שמחה, צחוק, רגיעה או הרפיה במהלך היום (כמו הזמן לשבת ולהעלות את הדברים האלה על הכתב)
דווקא עכשיו, דווקא היום. עשיתי משהו קטן כדי לשמור על מצב מאוזן. קודם כל עם עצמי. ואז עם העולם.